הקשר בין הצ'אקרה הראשונה והשנייה לשריר הפסואס
מאת לוס נוואי
צ'אקרה ראשונה, צ'אקרת השורש היא חיבור לאמא אדמה. צ'אקרת השורש מתחילה באופן רגשי עם התהליך של בניית הליבידו. תהליך שמתחיל עם ההנקה. הנקה כצורך לקחת מה שאני צריך לחיים ולהוציא מה שאני לא צריך דרך פי הטבעת. בלי אוכל אנו לא יכולים לשרוד, בלי לספק את הרעב, בלי לספק את הצורך אני לא יכול לשרוד.
הצ'אקרה השנייה נקראת צ'אקרת החיים והמוות. לפי ההודים, הרוח באה משם לחיים ומשם הרוח גם יוצאת. צ'אקרה זו יושבת על מערכת הרבייה ומכאן אפשר להבין כמה היא קשורה למערכת המין, לצ'אקרה הראשונה.
כשאנו מדברם על אנרגית אורגון, אנו מדברים על התהליכים של האנרגיה: מתח, פריקה והרפייה. כל תא בגוף, כל דבר שחי, חי על בסיס התהליך של: לקחת מה שהוא צריך: אוכל, אויר, מים ולהוציא את מה שהוא לא צריך, עד שמגיע לסיפוק. להיות בתדר של החיים זה להיות ברצף של תהליך אנרגטי של מתח פריקה והרפייה, של צורך לספק ולהיות מסופק.
מכאן באה הבעיה של איך אנו מתפקדים עם שתי הצ'אקרות האלו, איך אנו מספקים את החיים שלנו, באיזה מובן אנו מספקים את החיים שלנו...
כשאנו מדברים על סיפוק אנו מדברים על הצורך של החיים האמיתיים שלנו, אנו מדברים על מין, על אוכל, על הדברים שאנו קונים, אנו מדברים על איך אנו מספקים את מה שבאמת אנחנו צריכים ...
אנו נמצאים בעידן של חוסר סיפוק בחיים בגלל התנאים החברתיים, החינוכיים והכלכליים. אנו מספקים את הפנטזיות של: מה אני חושב/ת להיות...במקום: מה שאני צריך להיות. למשל להיות מפורסם/ יפה/ רזה, לקנות דברים ללא הכרה, לרכוש תעודות וכו'. מכאן באה המחלה הזו שקוראים לה דיסוציאציה אנרגטית. אין קשר בין האנרגיה האמיתית של הגוף והנפש לבין מה שאני באמת מתייחס לחיים. זה הקונפליקט שיושב לנו כמו מתח, כמו טראומות שנדבקות לנו לצ'אקרה ראשונה ושנייה, כמו טראומות שאין להם שחרור וסיפוק אמיתי. הטראומות שאנו מדברים עליהן מתבטאות באזורים אלו כמו מתח, כאב, כמו חולי. מקום שהאדם מתקשה לשחרר אותו.
האזורים האלה הם אזורים שבאופן אוטומטי הם טאבו ואסור לדבר עליהם.
החותמות האלו מאד עמוקות בתוכנו. כל כך עמוקות עד שאנו לא יכולים לדבר באופן חופשי אפילו עם הפסיכולוג או התרפיסט. הדיכוי הזה הוא חלק מאיתנו שחי ונושם וצועק בתוכנו כמו צורך לא מסופק של החיים. ובוודאות משתמשים בזה בשביל להמשיך למכור לנו ולמכור לנו ולמכור לנו... ואפילו שקונים וקונים וקונים אנחנו לא מסופקים.
החלק הזה דורש זכויות, דורש שחרור. כן, יש לנו חלק של בעל חיים, יש לנו חלק חייתי, אנחנו אוכלים ועושים קקי, אנחנו עושים אהבה עם החלק החייתי ועם הרוח שלנו. אנחנו לא יכולים לקנות אהבה אמיתית ולא סיפוק אמיתי לא במכולת ולא להלוות זאת בבנק... ואין דבר כל כך מספק כמו אהבה ללא תנאים...
היום אחרי שקצת גדלנו אנו יכולים להתחיל לשים את המיניות במקום של הבנה, מודעות ואהבה כחלק אינטגרטיבי של בריאות האדם ובריאות נפשית וגופנית.
לכן בקורס של אורגון תרפי אנו לומדים על שריר הפסואס.
שריר הפסואס מחבר בדיוק את החלק האינטלקטואלי/העליון עם החלק התחתון/החייתי.
שריר זה נסגר כמעט אצל כל אדם בגלל דיכוי מיני, בגלל ניתוחים כמו ברית מילה וכו'. התוצאה: גב תפוס, קושי לעכל, קושי לשחרר, עצירות ושלשול, קושי בגפיים- בירכיים, בריחת סידן, כבדות ברגליים, כאבים בעקבים, קושי נשימה, מתח, סטרס, בעיות לב, קושי להיכנס להריון, קושי לספק חמצן לדם, טחורים, קושי להגיע לאורגזמה ולשחרור אמיתי וכו'.
אי אפשר לשחרר את שריר הפסואס מבלי לשחרר את הצ'אקרה הראשונה והשנייה. לכן בוודאי ששחרור כזה הוא תהליכי.
השחרור של הפסואס מאפשר לעשות קשר אמיתי בין הצ'אקרה הראשונה לצ'אקרה השנייה, לתת לגיטימציה בצורה הוליסטית על מה זה אדם: שילוב בין החלק האינטלקטואלי שבי לחלק החייתי שבי. מחבר את האפשרות למלא את הייעוד ולבנות את הייעוד בצורה אמיתית ומוריד את האדם ממצב של הפנטזיה שלו למצב האמיתי שלו.
לספק את הצורך האמיתי ולא את הצורך של מה שרוצים ממני.
התהליך הוא לחדש את החינוך והדיאלוג האמיתי עם עצמי בתוכי, להיות מודע אל מה טוב לי באמת, לעבור את הקושי של הדיכוי באהבה ובכבוד לאדם שאני.